בחודש נובמבר, 2023, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לצורך סיווג נכס כ"'בית תוכנה"' לצורכי ארנונה, אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה ("מוצר מדף"), זאת לנוכח ההתפתחויות בתחום הטכנולוגי והכלכלי.

פרטי המקרה

בחודש נובמבר, 2023, החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לצורך סיווג נכס כ"'בית תוכנה"' לצורכי ארנונה, אין חובה כי התוכנה המיוצרת בנכס תימכר כסחורה ("מוצר מדף"), זאת לנוכח ההתפתחויות בתחום הטכנולוגי והכלכלי (עמ"נ 77431-05-23 וורטי מחקר ופיתוח בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית  תל אביב).

המערערת, חברת וורטי מחקר ופיתוח בע"מ, מחזיקה בנכס בשטח של כ-750 מ"ר בתחום שיפוטה של עיריית תל אביב. הערעור עוסק בהחלטת ועדת הערר של עיריית תל אביב, שקבעה שאין לסווג את נכס המערערת כבית תוכנה.

המערערת, חברה בת של חברה זרה, עוסקת בפיתוח פלטפורמה טכנולוגית למכירה וקנייה מקוונת באמצעות אתר אינטרנט ייעודי של מוצרי יוקרה יד שנייה, ובעיקר תכשיטים ויהלומים. הפלטפורמה מופעלת על ידי משתמשי הקצה, אנשים פרטיים, המעוניינים למכור תכשיטים משומשים, כאשר מצד שני, הפלטפורמה מציעה את הפריט לרשת של רוכשים מקצועיים שעשויים להיות מעוניינים בו ולהשתתף במכירה פומבית מקוונת.

ועדת הערר קבעה כי על מנת שנכס יזכה בתעריף המופחת של בתי תוכנה, עליו לעמוד תחילה במבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית, ובכלל זה על המערערת להוכיח כי היא מפתחת ומוכרת תוכנה כסחורה (מוצר מדף). לעמדת ועדת הערר, הפעילות בנכס אינה ייצור תוכנה אלא "זירת מסחר" – אתר אינטרנט, לכן אין לסווג את הנכס כ-בית תוכנה" לצורכי ארנונה.

מנגד, טענה מערערת כי היא מהווה מרכז פיתוח ישראלי, שתכליתו פיתוח מתמיד של מוצר טכנולוגי. לגישתה, מקום בו תכליתה היא פיתוח מוצר טכנולוגי ותו לא, יש לחייבה בארנונה כבית תוכנה.

החלטת בית המשפט

הסוגייה העקרונית שעמדה בלב הדיון המשפטי היא אם עיסוקה של המערערת בנכס עונה על ההגדרה של "בית תוכנה", המוגדר בצו הארנונה של עיריית תל אביב כ"בתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה".

בית המשפט דן במבחני העזר שפותחו בפסיקה במהלך השנים, שתפקידם לסייע בבחינת השאלה אם עיסוקה של חברה היא ייצור תוכנה. כך, למשל, יש לבחון אם המוצר אותו מפתחת החברה נועד לציבור הרחב או ללקוח ספציפי. בנוסף, יש לבחון מהו שיעור העובדים העוסקים בכתיבת תוכנה לעומת כלל העובדים.

בית המשפט קבע שהמערערת עונה על מרבית המבחנים, כאשר הוכח שהיא עוסקת בפיתוח זירת מסחר שנועדה לשימוש הציבור הרחב וכי לפחות מחצית מצוות העובדים של המערערת עוסק בפיתוח תוכנה, והיא אינה מעסיקה אנשי מכירות, שיווק או תמיכה.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי עיקר עיסוקה של המערערת הוא בפיתוח תוכנה, ולכן יש לסווג את הנכס כ"בית תוכנה" לצורכי ארנונה. בית המשפט הדגיש כי אין חובה שתוכנה תימכר כ"מוצר מדף" כדי להכיר בפעילות החברה כ"יצרנית" לצורך הנחה בארנונה, בשים לב כי נוכח התפתחות הטכנולוגיה, יש להתאים את פרשנות הדין לעת המודרנית.

לנוסח מלא של החלטה בית המשפט לחץ כאן.

סקירה זו כוללת מידע תמציתי בלבד שנמסר רק למטרות אינפורמטיביות. המידע כאמור אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.