בחודש מאי, 2023, החליט בית המשפט העליון לדחות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי, בנוגע לפרויקט תמ"א 38 הריסה ובנייה ברמת גן ("הפרויקט"). את הבקשה לעיכוב הגישה חברת א. לוי השקעות ובניין בע"מ ("המבקשת") נגד דיירי הפרויקט, נאמן הפרויקט ואח'.

פרטי המקרה

המבקשת היא חברה יזמית שרכשה את פעילותה של החברה היזמית שעמה התקשרו דיירי הפרויקט ("היזם המקורי"), זאת לאחר שהיזם המקורי נקלע לקשיים (ע"א 3536/23 א.לוי השקעות ובניין בע"מ נ' נן קבוצת בכר נדל"ן בע"מ ואח').

כאמור, היזם המקורי שנבחר לשם קידומו של הפרויקט נכנס להליך של חדלות פירעון, ומונה לו נאמן, אשר החל לחפש אחר יזמים שירכשו את פעילותו של היזם המקורי, ופרסם מכרז. המבקשת הגישה הצעה לרכישת כלל הפרויקטים של היזם המקורי, והצעתה זכתה, זאת לאחר שחברות אחרות כלל לא ניגשו למכרז.

על אף האמור, בעלי הדירות התנגדו לכניסת המבקשת לנעלי היזם המקורי, וביקשו יזם אחר, זאת בנימוק שהם לא מכירים את המבקשת וחסר להם מידע לגבי חוסנה הכלכלי. עוד טענו בעלי הדירות כי אין מקום לכפות עליהם את ההתקשרות עם המבקשת, וכי ההתקשרות מצדם נעשתה רק עם היזם המקורי, ומאחר שזה לא מבצע את הפרויקט – ההסכם עמו מבוטל ולא ניתן להעביר את זכויותיהם בפרויקט לגורם אחר מבלי שהדיירים יסכימו לכך. במקביל, חברה יזמית אחרת הגישה הצעה לפרויקט שהייתה גבוהה מזו של המבקשת.

החלטת בית המשפט

הסוגייה העקרונית שעמדה בלב הדיון המשפטי היא אם בעלי דירות בפרויקט התחדשות עירונית, שהחברה היזמית שעמה התקשרו נקלעה לחדלות פירעון, מחויבים לשתף פעולה עם חברה יזמית אחרת אשר רכשה את פעילותה. בית המשפט המחוזי פסק שאין לחייב את דיירי הבניין להתקשר עם חברה יזמית שאינה מקובלת עליהם, במקרה זה – המבקשת. אף על פי שטרם ניתן פסק דין בערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה, בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את בקשת עיכוב הביצוע, יש כדי לסמן את הכיוון אליו תיטה גם ההחלטה בערעור.

עמדת הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כפי שהוצגה לבית המשפט, הייתה כי "על אף שמבחינה עקרונית ניתן לכפות על בעלי הזכויות את המחאת הזכויות בפרויקט למבקשת, יש לתת משקל משמעותי להתנגדותם. מאחר שמדובר בהתקשרות עתידית לטווח ארוך המחייבת שיתוף פעולה שוטף בין הצדדים לאורך זמן, יש לשאוף ליצירת יחסים טובים ותקינים בין הצדדים, שאינם נעשים תחת כפייה מצד בית המשפט".

בהחלטתו, קבע בית המשפט העליון כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, כי הנזק שנגרם לה הוא נזק כספי בלבד שניתן לפצותה בגינו, ולמעשה היא כבר ויתרה על הזכויות בהסכמתה לקבל פיצוי. כן קבע בית המשפט, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע אינה צפויה לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך שאינו בר-פיצוי, ולכן פסק בית המשפט העליון שלא תעוכב החלטת בית המשפט המחוזי.

לנוסח מלא של החלטה בית המשפט לחץ כאן

סקירה זו כוללת מידע תמציתי בלבד שנמסר רק למטרות אינפורמטיביות. המידע כאמור אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.