בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, כאשר חברה ציבורית מעוניינת לחלק דיבידנד, לא מוטלת עליה חובה להתחשב בהפסדים עתידיים ב'מבחן הרווח'.

החלטת בית המשפט העליון התקבלה במסגרת ערעור שהגיש בעל אג"ח בחברת השקעות דיסקונט בע"מ ("דסק"ש") על פסק דין של בית המשפט המחוזי שניתן בשנת 2021. המערער ביקש כי בית המשפט יאשר תביעה נגזרת נגד דירקטורים בדסק"ש, אך נדחה על ידי בית המשפט המחוזי שאישר את חלוקת הדיבידנד שביצעה דסק"ש בשנת 2019.

במוקד הערעור ניצבת השאלה אם נתמלאו תנאיו של "מבחן הרווח" המעוגן בסעיף 302 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, וכפועל יוצא מכך, האם חלוקת הדיבידנד שביצעה דסק"ש נעשתה כדין?

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי לא ניתן להרחיב את מבחן הרווח מעבר לדוחות של השנתיים האחרונות, בהינתן הגדרתו המפורשת והמדויקת של מבחן הרווח בחוק החברות, ובהינתן שלשון החוק תוחמת את גבולותיו באופן חד וברור, ולפיכך לא ניתן לסטות ממנה.

בית המשפט הבהיר כי קביעתו אין פירושה שדירקטוריון החברה רשאי להתעלם ממידע לגבי הפסד צפוי. נהפוך הוא, בטרם קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד, על הדירקטוריון מוטלת חובה לתת דעתו על תחזיות הרווחים וההפסדים הצפויים לחברה, כאשר חובה זו אינהרנטית למבחן יכולת הפירעון, והיא נובעת גם מחובות ההתנהגות הכלליות החלות על הדירקטורים, ובכללן החובה לקבל החלטות על בסיס כל המידע הרלוונטי הדרוש והחובה להימנע מעצימת עיניים, הן ביחס לאירועי עבר והן ביחס להתפתחויות פוטנציאליות. בית המשפט העליון הבהיר כי למרות קביעתו כי מבחן הרווח יעמוד רק על דוחות השנתיים האחרונות לפני חלוקת הדיבידנד, ברור כי דירקטורים אינם רשאים להסתמך אך ורק על דוחות שפורסמו ולעצום עיניהם אל מול הפסד צפוי שטרם מצא את ביטויו בדוחות.

לעיון בפסקי הדין, לחצו כאן.

סקירה זו כוללת מידע תמציתי בלבד שנמסר רק למטרות אינפורמטיביות. המידע כאמור אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.