במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה בתיק אלום רמות בע"מ נ' דויד עמר (תא (קריות) 45392-10-20), חזר בית המשפט על ההלכה הפסוקה לפיה כאשר דירה נמסרת בפועל לרוכש, בהעדר טופס 4, נחשבת היא כאילו לא נמסרה.
במקרה זה, בין הרוכש למוכרת נחתם חוזה למכירת דירה, על פיו המוכרת מכרה לרוכש דירת פנטהאוז בפרויקט בניה על מגרש בקרית אתא, זאת במסגרת הסכם קומבינציה. הזכויות במגרש היו רשומות על שם צד ג', כאשר על המגרש היה ממוקם בנין ישן שהיה צורך להורסו. בין בעל המגרש לבין המוכרת התגלע סכסוך בקשר עם הסכם הקומבינציה, שבגינו לא פינה בעל המגרש את המבנה הישן. הדירה נמסרה לרוכש, אך כתוצאה מאי פינוי המבנה הישן, לא ניתן טופס 4 לדירה.
בפסק הדין חזר בית המשפט על ההלכה הפסוקה, לפיה כאשר דירה נמסרת בפועל לרוכש, בהעדר טופס 4, נחשבת היא כאילו לא נמסרה. עוד קבע בית המשפט שאי קבלת טופס 4 מהווה הפרת חוזה שמזכה את הרוכש בזכות לקבלת פיצוי בגין איחור במסירה על פי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.
עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה, שאין גם צפי לקבלת טופס 4 בזמן הקרוב הנראה לעין, רוכש הדירה פטור מכל תשלום נוסף בגין הדירה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה בהעדר הוראה מפורשת השוללת את תחולתו של סעיף 23 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (ובמקרה דנן הוראה כזו אינה קיימת), החיוב למסור את הממכר והחיוב לשלם את מחירו הינם חיובים שלובים מקבילים. במקרה דנן, כאשר אין כל בטחון שהמוכרת תוכל לקבל טופס 4, היינו לקיים את חובת מסירת הדירה בזמן הנראה לעין, לא חייב רוכש הדירה לשים כספו על קרן הצבי ולשלם סכומים נוספים כלשהם למוכרת.
לנוסח מלא של החלטה בית המשפט, לחץ כאן.
סקירה זו כוללת מידע תמציתי בלבד שנמסר רק למטרות אינפורמטיביות. המידע כאמור אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.